את הרגע ההיסטורי שבו נוצר הצילום האווירי הראשון, אנו בדרך כלל מייחסים  לצלם Felix Toranche, הידוע בכינויו Nadar. אולי הצורך להשתלט על הטבע, ולייצר 'מבט על', שיכיל את הנוף האינסופי היה המניע של הצלם הצרפתי כשעלה עם כדור פורח לצלם את פריז בשנת 1858. פריצת הדרך הזו יצרה תחום חדש של צילום ומיפוי אווירי בסוף המאה ה- 19. רגע מכונן נוסף בהיסטוריה של הצילום האווירי היה בשנת 1908 כשהאמריקאי ווילבור רייט ביצע צילום אווירי ראשון ממטוס.  במהלך מלחמת העולם הראשונה גויס הצילום האווירי לראשונה למטרות איסוף מודיעין. במהלך המלחמה הקרה עשתה ארצות הברית ניסיונות ראשונים בצילום מבלונים לא מאוישים, אך הפרויקט נחל כשלון. 
כיום הצילום האווירי והטכנולוגיה המתלווה אליו מאפשרים מגוון עצום של שימושים ופוטנציאל אסתטי אינסופי. השימוש המסורתי למיפוי עבר שכלולים רבים המאפשרים מבט תלת מימדי וקישור למידע ממוחשב. שימושים מעניינים נוספים כוללים מעקב אחר צמחיה בעזרת צילום אווירי אינפרא אדום ומעקב אחר ממצאים ארכיאולוגיים.
ב- צילום אווירי קיימת הבחנה בין צילום אנכי, זוויתי ואופקי. כאשר מדובר בצילום אנכי העושה שימוש במצלמה הנטויה בזוית שבין 5-15 מעלות מהאנך, אנו מתכוונים ל- high oblic photographs.צילום המתבצע בזוית שבין 15-60 מעלות נקרא צילום זוויתי וצילומים אופקיים המצולמים בזוית שבין 60-90 מעלות ביחס לאנך, נקראים – flat images (בהם ניתן בדר"כ לראות את קו האופק).